האיקומרס- המרחב הנקי האחרון

קנית בשנה האחרונה אונליין? בוודאי. שוטטת בין עמודי האתר, כלומר מדפי ומעברי החנות? כמובן. מישהו נתקע בך? עלה עליך עם קורקינט בחניה? סינן קללה לכיוונך וירק לרצפה? זרק לידך בהפגנתיות עטיפה של חטיף? צעק שכל העולם ישמע ״תראה את ירין עם התחתון הזה קוסינל נודר באמא?״ נדחף לקופה לפניך בליווי תנועת ״יאללה יאללה״? כנראה שלא. כלומר, בטוח שלא. כשהמרחב הציבורי ובתוכו מרחבי הקניות והצריכה, מחנויות הרחוב ועד לקניון, מזדהם, ליטרלי, נשארה לנו הלקוחות-קונים-סתם מסתכלים זירת מפלט אחת שנקייה מכל זה. ניחשת נכון, הרחוב האיקומרסי. כאן את נסיכה ואתה מלך. כולם מפנים לך את הדרך. המדפים מסודרים והמעברים נקיים. השירות מעט רובוטי אבל מנומס ומתחשב. לא מתמקחים איתך- ישר נותנים הנחות ואם אתה לקוח חוזר- וואי וואי שיחקת אותה. לא צריך לעמוד בתור ולא צריך להתנצל כשמחליטים לא לקנות. האווירה עניינית ובעלי החנות עושים הכל כדי להבין אותך. שיהיה לך פשוט ונח. שלא תצטרך לסחוב כלום. שתשלים את הקניה שלך ממש מהר ועוד ועוד. התרבות הישראלית הזו, לפיה הכל מותר ו״לכו ׳זדיינו אם לא בא לכם טוב״ מחלחלת לכל חווית החיים ובתוכם גם חווית הצריכה בישראל. בתוך הכאוס העצבני והמייאש הזה, האיקומרס, תרבות האיקומרס, גם אם לא חפה משגיאות וטעויות, נשארת המרחב הציבורי-צרכני האחרון שבו כולם מתנהגים באופן מכבד ומאפשר. קחו רגע ותדמיינו את הקניה האחרונה שלכם באונליין. ואת זו שהיתה בסופר. יש הבדל? רגע, תגידו לי, מה החוכמה? הרי באונליין כל קונה נמצא לבדו בחנות, שקוף שאין לו הפרעות ועצבים. ובכן, הצדק המצער עמכם, ובראיה רחבה יותר, האם הדרך היחידה של בני האנוש לקבל את המרחב שלהם היא ... להיות לבד? אני מקווה שלא, ושכמו בכל תהליך חברתי-כלכלי לאורך ההיסטוריה, גם כאן תעשה המטוטלת דרכה חזרה ונשוב לחיות כאן באופן מכבד ומאפשר. באמ׳שלי.