האיקומרס- המרחב הנקי האחרון

קנית בשנה האחרונה אונליין? בוודאי. שוטטת בין עמודי האתר, כלומר מדפי ומעברי החנות? כמובן. מישהו נתקע בך? סינן קללה לכיוונך? זרק לידך בהפגנתיות עטיפה של חטיף? צעק שכל העולם ישמע ״תראה את איתי עם התחתון הזה קוסינל נודר באמא?״ נדחף לקופה לפניך בליווי תנועת ״יאללה יאללה״? כנראה שלא. כלומר, בטוח שלא. כשהמרחב הציבורי ובתוכו מרחבי הקניות והצריכה, מחנויות הרחוב ועד לקניון מזדהם, ליטרלי, נשארה לנו הצרכנים-קונים -סתם מסתכלים זירת מפלט אחת הנקיה מכל זה. ניחשת נכון, הרחוב האיקומרסי. כאן את נסיכה ואתה מלך. כולם מפנים לך את הדרך. המדפים מסודרים והמעברים נקיים. השירות טיפה רובוטי אבל מנומס ומתחשב. לא מתמקחים איתך- ישר נותנים הנחות ואם אתה לקוח מוכר - וואי וואי שיחקת אותה. לא צריך לעמוד בתור ולא צריך להתנצל כשמחליטים לא לקנות. האווירה עניינית ובעלי החנות עושים הכל כדי להבין אותך. שיהיה לך פשוט ונח. שלא תצטרך לסחוב כלום. שתשלים את הקניה שלך ממש מהר ועוד ועוד. התרבות הישראלית הזו, לפיה הכל מוכר ו״לכו ׳זדיינו אם לא בא לכם טוב״ מחלחלת לכל חווית החיים ובתוכם גם חווית הצריכה בישראל. האיקומרס, תרבות האיקומרס, גם אם לא חפה משגיאות וטעויות, נשארת המרחב הציבורי-צרכני האחרון שבו כולם מתנהגים באופן מכבד ומאפשר. רגע, תגידו לי, מה החוכמה? הרי כל קונה נמצא לבד בחנות, בטח שאין לו הפרעות ועצבים. ובכן, הצדק עמכם, ובראיה רחבה יותר, האם הדרך היחידה של בני האנוש לקבל את המרחב שלהם היא ... להיות לבד? אני מקווה שלא, ושכמו בכל תהליך חברתי-כלכלי לאורך ההיסטוריה, גם כאן תעשה המטוטלת דרכה חזרה ונשוב לחיות כאן באופן מכבד ומאפשר. באמאשלי.